צניחת רחם, גורמים, תסמינים ואפשרויות טיפול

צניחת רחם מתרחשת כאשר שרירי רצפת האגן והרצועות התומכות ברחם נחלשים, וכתוצאה מכך הרחם יורד ממקומו הטבעי לכיוון הנרתיק. צניחת רחם אינה מצב מסכן חיים, אך היא עלולה לגרום לאי־נוחות משמעותית ולהשפיע על איכות החיים. בשלבים הראשונים לא תמיד מופיעים תסמינים ברורים, ולעיתים האישה כלל אינה מרגישה את הצניחה. בשלבים מתקדמים יותר עלולה להופיע תחושת כובד, לחץ או מלאות בנרתיק, ולעיתים תחושה של בליטה או גוש היוצא מפתח הנרתיק ומפריע בהליכה, בישיבה או בקיום יחסי מין. בחלק מהמקרים יופיעו גם הפרשות מרובות או דימום מקומי כתוצאה משפשוף של הרקמה.

צניחה משולבת עם איברים נוספים

לעיתים צניחת הרחם מופיעה יחד עם צניחה של איברים נוספים, כמו שלפוחית השתן, ציסטוצלה, או בליטה של הרקטום לכיוון הנרתיק, רקטוצלה. מצבים אלה יכולים לגרום לקושי בריקון שלפוחית השתן או המעיים, תחושת לחץ באגן, כאבי גב תחתון, דלקות חוזרות בדרכי השתן ולעיתים צורך בעזרה ידנית לצורך התרוקנות מלאה.

הטיפול השמרני בצניחת אברי האגן

לאחר שיחה רפואית, בדיקה גופנית יסודית והערכה של מידת ההפרעה לתפקוד היומיומי, ניתן להתאים תוכנית טיפול אישית. צניחת אברי אגן אינה מחייבת ניתוח בכל מצב. כאשר הצניחה קלה או כאשר התסמינים אינם משמעותיים, ניתן להתחיל בטיפול שמרני, הכולל פיזיותרפיה לרצפת האגן או התאמת תומכן נרתיקי, פאסרי.

פיזיותרפיה לרצפת אגן: טיפול שמטרתו לחזק את שרירי רצפת האגן והסוגרים, לשפר את התמיכה באיברי האגן ולהקל על התסמינים. הטיפול יכול להתבצע באופן פרטני או קבוצתי, בהתאם לצורך.

תומכן נרתיקי (Pessary): אביזר רפואי עשוי סיליקון, המגיע בצורות ובגדלים שונים, לרוב בצורת טבעת או קובייה. התומכן מוחדר לנרתיק ותפקידו לתמוך באיברים שצנחו. התאמה נכונה של התומכן חשובה מאוד להצלחת הטיפול ולנוחות המטופלת. יש להוציא את התומכן אחת ל־10–12 שבועות לצורך ניקוי, בדיקת מצב הנרתיק והחזרתו. חלק מהנשים לומדות לתפעל אותו באופן עצמאי, ואחרות מגיעות למרפאה אחת לכמה חודשים לצורך הוצאה, שטיפה והחזרה.

מידע כללי על ניתוח לטיפול בצניחת אברי האגן

ניתוח לתיקון צניחת אברי אגן נשקל כאשר הטיפול השמרני אינו נותן מענה מספק, או כאשר הצניחה מתקדמת וגורמת לפגיעה משמעותית באיכות החיים. במקרים רבים, כאשר איבר אחד צונח, קיימת גם חולשה באזורים נוספים של רצפת האגן, ולכן לפני החלטה על ניתוח חשוב לבצע הערכה מלאה של כל איברי האגן.

רוב הניתוחים לתיקון צניחת אברי האגן מתבצעים בגישה נרתיקית, ללא פתיחת בטן וללא חתכים חיצוניים. במקרים מסוימים ניתן לבצע את הניתוח גם בגישה בטנית או לפרוסקופית. סוג ההרדמה והגישה הניתוחית נקבעים בהתאם לסוג הצניחה, מצבה הבריאותי של המטופלת והטיפול המתאים ביותר עבורה. כאשר יש צורך לטפל גם באיברים נוספים, כמו השחלות, ייתכן שתיבחר גישה משולבת לפרוסקופית ונרתיקית.

הניתוחים השכיחים בגישה נרתיקית כוללים קיבוע או כריתת רחם, הרמת שלפוחית השתן, תיקון צניחת דפנות הנרתיק, תיקון בלט רקטלי וקיבוע כיפת הנרתיק. היתרון של הגישה הנרתיקית הוא שלרוב אין צורך בחתך בטני, ניתן לעיתים לבצע את הפעולה בהרדמה אזורית, ההחלמה מהירה יחסית ושיעור הסיבוכים נמוך יותר בהשוואה לניתוחים בטניים פתוחים.

בשנים האחרונות נעשה שימוש במקרים מסוימים גם ברשתות או שתלים לתיקון וגינלי של צניחת אברי האגן. מטרת הרשת היא לחזק את התמיכה המקומית ולהפחית את הסיכון לחזרת הצניחה. יחד עם זאת, חשוב לדעת כי לרשתות עלולים להיות סיבוכים ייחודיים, כמו חשיפה של הרשת לנרתיק, כאבים, זיהום, דימום או פגיעה באיברים סמוכים. לכן ההחלטה על שימוש ברשת מתקבלת לאחר שיקול דעת רפואי והתאמה אישית.

ניתוחים בטניים לתיקון צניחת רחם או כיפת הנרתיק כוללים לעיתים שימוש ברשת המחברת את הרחם או כיפת הנרתיק לאזור יציב באגן, סמוך לרצועות עמוד השדרה. ניתוח זה, הנקרא Abdominal Sacrocolpopexy, נחשב לבעל שיעורי הצלחה גבוהים, אך כרוך בהתערבות ניתוחית משמעותית יותר בהשוואה לחלק מהניתוחים הווגינליים.

הכנה לפעולה

מאחר שמרבית הניתוחים מתבצעים בהרדמה כללית או אזורית, יש צורך בבדיקות מקדימות כגון בדיקות דם ושתן, אק״ג ולעיתים צילום חזה. בהתאם לממצאים ולתלונות המטופלת, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות להערכת איברי האגן, כמו בדיקה אורודינמית לבירור דליפת שתן, אולטרסאונד אגן קטן או אולטרסאונד כליות ודרכי שתן. לפני הניתוח יש להיות בצום בהתאם להנחיות שיינתנו מראש.

מהלך הניתוח וההחלמה

משך הניתוח משתנה בהתאם לסוג התיקון הנדרש, אך בממוצע נמשך כשעה וחצי. מאחר שבמרבית המקרים אין צורך בפתיחת בטן או בחתך גדול, ההתאוששות לרוב קצרה יחסית. בסיום הניתוח ייתכן שיושאר טמפון נרתיקי וקטטר בשלפוחית השתן, כדי לאפשר לאזור להחלים בצורה תקינה. בדרך כלל הם מוצאים לאחר כיממה.

השחרור מבית החולים צפוי לרוב לאחר יום עד יומיים, בהתאם למהלך ההחלמה. לאחר מספר ימים עד שבועיים ניתן לשוב בהדרגה לשגרה, תוך הקפדה על שלוש מגבלות עיקריות: הימנעות מהרמת משאות כבדים במשך כשמונה שבועות, הימנעות מקיום יחסי מין למשך כשישה עד שמונה שבועות, והימנעות מפעילות ספורטיבית מאומצת עד לקבלת אישור רפואי. לאחר ניתוחי רצפת אגן ייתכנו כאבים או אי־נוחות בנרתיק בתחילת החזרה ליחסי מין, אך לרוב התחושה משתפרת בהדרגה. בתקופת ההחלמה חשוב במיוחד להימנע מעצירות.

תופעות לוואי וסיכונים

לאחר ניתוח לתיקון צניחת אברי אגן ייתכנו תופעות לוואי קלות וחולפות, כמו דימום נרתיקי קל, הפרשות, כאב מקומי או אי־נוחות. לעיתים מופיעים גם דחיפות במתן שתן או קושי זמני בריקון השלפוחית. כאבים בקיום יחסי מין עשויים להופיע בתקופה הסמוכה לניתוח, וברוב המקרים הם משתפרים בהדרגה, בדומה לתהליך החלמה לאחר לידה.

סיבוכים אפשריים של ניתוחי צניחת אברי האגן הם נדירים, אך יכולים לכלול דימום, זיהום, פגיעה בשלפוחית השתן, פגיעה במעי, תסחיף דם, פגיעה בשופכנים או פגיעה בעצבי רצפת האגן, שעלולה לגרום לכאב ממושך באזור האגן או הישבן. סיבוכים אלו אינם שכיחים, במיוחד כאשר הניתוח מתבצע לאחר הערכה מתאימה ובטכניקה נכונה.

סיכון נוסף הוא אפשרות של צניחה חוזרת בעתיד, ולעיתים מצב כזה מצריך טיפול נוסף או ניתוח חוזר. עם השנים השתפרו מאוד שיטות הטיפול וההתאמה האישית של סוג הניתוח, במטרה להפחית את הסיכון לחזרת הצניחה ולשפר את תוצאות הטיפול לאורך זמן.

אם את חשה תחושת כובד, לחץ או בליטה באזור הנרתיק, אינך צריכה לחיות עם זה. צניחת רחם היא בעיה נפוצה וטיפולית, ושיחה עם מומחית יכולה לסייע לך לבחור את הדרך הנכונה והבטוחה ביותר עבורך.

המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי. לאבחון ולטיפול יש לפנות לרופאה מטפלת.