דליפת שתן בנשים, הסיבות, סוגי הדליפה ואפשרויות הטיפול

מהי בעצם דליפת שתן

דליפת שתן היא איבוד שתן בלתי רצוני, החל מטיפות בודדות בשיעול ועד דליפה של כמות משמעותית. היא יכולה להופיע בכל גיל, אך שכיחה במיוחד לאחר לידה, בגיל המעבר ולאחריו.

חשוב להבין, דליפת שתן אינה גזירת גורל ואינה חלק טבעי מההזדקנות. זו בעיה רפואית עם אבחנה וטיפול ברורים.

שלושת הסוגים המרכזיים

• דליפת מאמץ, דליפה בעת שיעול, צחוק, התעטשות או פעילות גופנית, נובעת בעיקר מהיחלשות של רצפת האגן והשרירים התומכים בצוואר השלפוחית.
• דליפת דחיפות, תחושת דחיפות פתאומית ובלתי נשלטת להטיל שתן, לעיתים ללא הספקה להגיע לשירותים, מקורה בפעילות יתר של שריר השלפוחית.
• דליפה מעורבת, שילוב של שני הסוגים, הצורה השכיחה ביותר בנשים מעל גיל 50.

הגורמים המרכזיים

• לידות, במיוחד לידות ואגינליות, לידה ממושכת או תינוק במשקל גבוה.
• ירידה ברמות האסטרוגן בגיל המעבר, שמשפיעה על מבנה רקמות האגן.
• עודף משקל, שיעול כרוני ועצירות ממושכת.
• ניתוחי אגן קודמים או טראומה.

איך מאבחנים

האבחון משלב שיחה מפורטת, יומן שתן של מספר ימים, בדיקה גופנית ולעיתים בדיקות אורודינמיות שמודדות את תפקוד השלפוחית והשופכה. רק לאחר אבחון מדויק של סוג הדליפה אפשר לבחור טיפול נכון.

אפשרויות הטיפול

• טיפול שמרני, פיזיותרפיה ייעודית לרצפת האגן, ביופידבק והדרכה התנהגותית, יעיל מאוד בדליפת מאמץ קלה עד בינונית.
• טיפול תרופתי, בעיקר בדליפת דחיפות, להרגעת פעילות יתר של השלפוחית.
• טיפולים מינימליים פולשניים, זריקות, מתלים תת שופכתיים וטיפולי לייזר תוך נרתיקיים.
• ניתוח, במקרים של דליפת מאמץ משמעותית שלא הגיבה לטיפול שמרני.