דליפת שתן היא מצב שכיח שבו מתרחש איבוד שתן בלתי רצוני. התופעה יכולה להופיע גם בגיל צעיר, אך שכיחותה עולה עם השנים, ובאוכלוסייה הבוגרת היא עשויה להגיע לכ־40% ואף יותר. מעבר להיבט הרפואי, דליפת שתן עלולה להשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום: נשים רבות מתביישות לדבר על כך, נמנעות מפעילות גופנית, מטיולים, מאירועים חברתיים ולעיתים גם מקרבה אינטימית, בשל חשש מדליפה או מריח לא נעים. לאורך זמן, ההתמודדות עם התופעה עלולה לפגוע בדימוי הגוף, בביטחון העצמי, במערכות יחסים ובאיכות החיים.
סוגים של דליפת שתן
הסוג הראשון הוא דליפת שתן במאמץ, Stress Urinary Incontinence. דליפה זו מופיעה בזמן עלייה בלחץ התוך־בטני, למשל בעת שיעול, צחוק, עיטוש, קפיצה, פעילות ספורטיבית או שינוי תנוחה. היא שכיחה יותר בקרב נשים צעירות ובגיל הביניים, לרוב בגילאי 30–55. המקור לדליפת שתן במאמץ הוא בדרך כלל היחלשות של רקמות התמיכה ברצפת האגן, התומכות בשופכה ובצוואר שלפוחית השתן. לעיתים קיימת גם פגיעה במנגנון הסגירה של השופכה עצמה. בין הגורמים האפשריים ניתן למנות הריונות, לידות ממושכות, לידת תינוק במשקל גבוה, לידות מכשירניות, גיל, עודף משקל, צניחת איברי אגן וניתוחי רצפת אגן קודמים.
הסוג השני הוא דליפת שתן מדחיפות, Urge Incontinence. מצב זה מתאפיין בצורך פתאומי וחזק להטיל שתן, כאשר לעיתים האישה אינה מספיקה להגיע לשירותים בזמן. אצל חלק מהנשים הדליפה יכולה להופיע בעקבות גירויים יומיומיים כמו פתיחת ברז מים, שטיפת ידיים במים קרים, מחשבה על שירותים או הגעה הביתה והכנסת המפתח לדלת. לרוב מצב זה מלווה גם בתכיפות במתן שתן, ולעיתים בהשתנה לילית מרובה. מקור התופעה הוא בהתכווצויות בלתי רצוניות של שריר שלפוחית השתן, מצב המוכר גם כשלפוחית רגיזה. הגורמים יכולים להיות לא ידועים, אך לעיתים קשורים להפרעות עצב־שריר, ירידה באסטרוגן סביב גיל המעבר, סוכרת, דלקות חוזרות בדרכי השתן או צניחת איברי אגן. סוג זה נפוץ יותר לאחר גיל המעבר, ושכיחותו עולה עם הגיל.
סוגים נוספים של דליפת שתן כוללים דליפה מעורבת, המשלבת דליפה במאמץ ודליפה מדחיפות; דליפה עקב מילוי יתר של השלפוחית; דליפה קבועה הקשורה לפגיעה במבנה או בתפקוד השופכה; וכן דליפה על רקע מצבים נוירולוגיים, תפקודיים או נסיבתיים.
האבחנה
האבחנה בין סוגי הדליפות נעשית על ידי אורוגינקולוג.ית באמצעות שיחה, בירור ההיסטוריה הרפואית, בדיקה גופנית של האגן ולעיתים בדיקות נוספות. במקרים מסוימים יש צורך בבדיקות שתן, אולטרסאונד כליות ודרכי שתן, בדיקת שארית שתן או בדיקה אורודינמית, שמסייעת להעריך את תפקוד שלפוחית השתן והשופכה. רק הבחנה מדויקת בין סוגי הדליפה מאפשרת לבחור את הטיפול הנכון ביותר.
טיפול שמרני לדליפת שתן במאמץ
בשלב הראשון ניתן להתחיל בטיפול שמרני, הכולל פיזיותרפיה של רצפת האגן. מטרת הטיפול היא לחזק את השרירים והרקמות התומכים בשופכה ובשלפוחית, ובכך להפחית דליפת שתן במאמץ, בעיקר במקרים קלים עד בינוניים. הפיזיותרפיה יכולה להתבצע באופן פרטני או קבוצתי, ולעיתים משלבת שימוש בביופידבק או בגירוי חשמלי לחיזוק שרירי רצפת האגן. טיפול זה יכול להביא לשיפור משמעותי אצל חלק מהנשים, אך חשוב להמשיך בתרגול נכון לאורך זמן כדי לשמר את התוצאות.
כאשר טיפול שמרני אינו מספק מענה והדליפה נמשכת, ניתן לשקול שימוש בעזרים שונים, כמו טמפונים ייעודיים, פדים או מוצרי ספיגה, או לחלופין טיפול ניתוחי שמטרתו לתקן את מנגנון התמיכה בשופכה.
תיקון ניתוחי וטיפולים מינימליים פולשניים לדליפת שתן במאמץ
הניתוח הנפוץ לטיפול בדליפת שתן במאמץ נקרא TVT, Tension Free Vaginal Tape. מדובר בניתוח קצר וזעיר־פולשני, הנחשב יעיל מאוד ובעל שיעורי הצלחה גבוהים. על פי הספרות הרפואית, זהו אחד הטיפולים הניתוחיים המקובלים והמומלצים לדליפת שתן במאמץ. במהלך הניתוח מונח סרט תת־שופכתי, העשוי רשת פוליפרופילן, מתחת לשופכה. הסרט מספק תמיכה נוספת לשופכה ומסייע במניעת דליפת שתן בזמן מאמץ. קיימות כמה שיטות לביצוע הניתוח, הנבדלות במסלול שבו מועבר הסרט, למשל דרך אזור המפשעה או מאחורי עצם החיק.
ההחלמה מהניתוח לרוב קלה יחסית, ושיעורי ההצלחה נעים סביב 85%–90% ונשמרים לאורך שנים אצל נשים רבות. משך הניתוח בדרך כלל קצר, ולאחריו נדרשת תקופת החלמה הכוללת הימנעות מפעילות גופנית מאומצת, הרמת משאות כבדים וקיום יחסי מין למשך כ־6–8 שבועות, בהתאם להנחיות הרפואיות.
כיום קיימים טיפולים חדשניים נוספים אשר נותנים מענה טוב לדליפת שתן קלה במאמץ. טיפול בלייזר וגינלי לתיקון דליפת שתן מיועד בעיקר למקרים קלים. הלייזר פועל על רקמת הנרתיק באזור שמתחת לשופכה, במטרה לעודד חידוש קולגן, לחזק את הרקמה המקומית ולשפר את התמיכה באזור. הטיפול קצר, לרוב אינו כרוך בכאב משמעותי, ובסיומו ניתן לחזור לשגרה. בדרך כלל נדרשת סדרה של מספר טיפולים, ובהמשך טיפולי אחזקה לפי הצורך.
הזרקות לשופכה, Bulking Agents, הן הזרקה של חומר מילוי גמיש סביב השופכה, באמצעות ציסטוסקופ, צינור דק עם מצלמה קטנה. החומר מצר מעט את חלל השופכה ומסייע להפחית אירועים של דליפת שתן במאמץ. הפעולה מתבצעת לרוב בטשטוש או בהרדמה מקומית, ללא צורך באשפוז. לעיתים יש צורך ביותר מהזרקה אחת כדי להשיג תוצאה מיטבית.
דליפת שתן בדחיפות ושלפוחית רגיזה
שלפוחית רגיזה היא תסמונת המתאפיינת בדחיפות ותכיפות במתן שתן, עם או בלי דליפת שתן. התופעה יכולה להשפיע באופן משמעותי על איכות החיים: על היכולת לעבוד, לצאת מהבית, להשתתף בפעילות חברתית, לטייל, לישון ברצף ולקיים חיים אינטימיים. התסמונת מתבטאת בצורך פתאומי וחזק להטיל שתן, לעיתים עם קושי משמעותי להתאפק. בנוסף, מופיעה הליכה תכופה לשירותים במהלך היום ולעיתים גם בלילה. בספרות המקצועית, תכיפות מוגדרת בדרך כלל כמתן שתן מעל שמונה פעמים ביום או יותר מפעם אחת בלילה. שלפוחית רגיזה יכולה להופיע עם דליפת שתן או בלעדיה.
מבחינת שכיחות, התסמונת נפוצה יותר עם העלייה בגיל. היא פוגעת באחוז ניכר מהאוכלוסייה הבוגרת, ושכיחותה עולה במיוחד בגיל המבוגר. ברוב המקרים לא ניתן לזהות גורם אחד ברור לתסמונת. בחלק מהמקרים היא מופיעה על רקע מחלות או מצבים אחרים, כמו סוכרת, יתר לחץ דם, דלקות חוזרות בדרכי השתן, ניתוחים קודמים, צניחת איברי אגן, הפרעות עצב־שריר, ירידה באסטרוגן ויובש נרתיקי. לכן, לפני קביעת האבחנה חשוב לשלול מצבים אחרים בשלפוחית ובמערכת השתן.
אבחון: שלפוחית רגיזה היא בעיקרה אבחנה קלינית. במסגרת הבירור חשוב להבין כמה זמן נמשכים התסמינים, באיזו תדירות הם מופיעים, עד כמה הם פוגעים באיכות החיים, והאם קיימות מחלות רקע או תרופות שעלולות להשפיע על מתן השתן. שיחה רפואית מדויקת היא חלק מרכזי באבחון, לצד בדיקה גופנית שמטרתה לשלול צניחת איברים, בעיה עצבית או הפרעה מבנית אחרת. חשוב לזהות מצבים דורשי בירור נוסף, כמו כאב במתן שתן, דלקות חוזרות, קושי בריקון השלפוחית, דם בשתן או הפרעה מבנית משמעותית, לפני התחלת טיפול. אצל נשים מבוגרות יש לבדוק גם גורמים הפיכים, כמו תרופות משתנות, הגבלה בתנועה או מצבים תפקודיים המשפיעים על ההגעה לשירותים.
הגישה הטיפולית בשלפוחית רגיזה
הקו הראשון לטיפול בשלפוחית רגיזה הוא שינוי הרגלים ואורחות חיים. הטיפול יכול לכלול פעילות גופנית, ירידה במשקל במידת הצורך, הפחתת צריכת קפה, תה, שוקולד, אלכוהול, משקאות מוגזים, מזונות חומציים או חריפים, הגבלת שתייה לפני השינה, הפסקת עישון ואיזון מחלות רקע כמו סוכרת. בנוסף, ניתן לבצע אימון שלפוחית, הכולל דחייה הדרגתית של מתן שתן, תרגילי הסחה ושליטה בדחיפות, וכן תרגול של שרירי רצפת האגן. אצל חלק מהנשים ניתן לראות שיפור משמעותי בתוך מספר שבועות. אם השיפור אינו מספק, ניתן להתקדם לטיפול תרופתי.
הטיפול התרופתי בשלפוחית רגיזה יכול לכלול אסטרוגן נרתיקי במקרים המתאימים, לצד תרופות שמטרתן להרפות את שריר שלפוחית השתן, להגדיל את נפח השלפוחית ולהפחית את תחושת הדחיפות והתכיפות. התרופות המקובלות כוללות תרופות אנטי־מוסקריניות ותרופות מקבוצת בטא 3 אגוניסטיות. מאחר ששכיחות שלפוחית רגיזה עולה עם הגיל, חשוב להתאים את הטיפול בזהירות, במיוחד אצל נשים מבוגרות הנוטלות תרופות רבות או סובלות ממחלות רקע. בכל מקרה, מומלץ להיוועץ באורוגינקולוגית או אורוגינקולוג מומחים לצורך התאמת הטיפול המתאים והבטוח ביותר.
טיפולים מתקדמים בתסמונת השלפוחית הרגיזה
כאשר טיפול שמרני ותרופתי אינם מביאים לשיפור מספק, ניתן לשקול הזרקת בוטוליניום טוקסין לשלפוחית השתן. החומר גורם להרפיה חלקית של שריר השלפוחית, מפחית התכווצויות בלתי רצוניות ועשוי להקל על תחושת הדחיפות ועל אירועי הדליפה. הפעולה מתבצעת באמצעות ציסטוסקופיה, הסתכלות לתוך שלפוחית השתן עם מצלמה קטנה, והזרקה במספר נקודות בדופן השלפוחית. לרוב מדובר בפעולה קצרה במסגרת אשפוז יום או מרפאה, ולאחריה ניתן להשתחרר הביתה בהתאם להנחיות.
במקרים של שלפוחית רגיזה שאינה משתפרת מספיק לאחר טיפול שמרני או תרופתי, ניתן לשקול טיפול באמצעות גירוי עצבי, קוצב סקראלי. מטרת הטיפול היא להשפיע על המסרים העצביים בין מערכת העצבים לשלפוחית השתן, ובכך להפחית דחיפות, תכיפות ודליפת שתן. הטיפול מתבצע בשני שלבים. בשלב הראשון מבוצע שלב ניסיון, שבו מושתל קוצב זמני לתקופה קצרה, כדי לבדוק האם יש שיפור משמעותי בתלונות. אם אכן נצפה שיפור בתסמינים ובאיכות החיים, ניתן לעבור לשלב השני, השתלת קוצב קבוע.
ד״ר פרידמן קוגן מנהלת מרפאת קוצבים סקראליים בבית החולים אסותא אשדוד, ובעלת הכשרה ייעודית בארץ ובחו״ל בתחום הגירוי העצבי לטיפול בשלפוחית רגיזה. ניסיונה בתחום מאפשר התאמה אישית של הטיפול למטופלות הסובלות מתסמינים עיקשים של דחיפות, תכיפות או דליפת שתן.
אם את חיה עם דליפת שתן או תלונות של שלפוחית רגיזה, את לא לבד. ישנן אפשרויות רבות לשיפור איכות החיים, והדרך הראשונה היא שיחה עם מומחית שתבין בדיוק מה מפריע לך.
המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי. לאבחון ולטיפול יש לפנות לרופאה מטפלת.