צניחת אברי אגן, מהי, הגורמים, התסמינים וטיפולים

צניחת אברי אגן היא מצב שבו אחד מאברי האגן, ולעיתים כמה מהם יחד, יורדים ממקומם הטבעי לכיוון פתח הנרתיק. רצפת האגן היא החלק התחתון של האגן, והיא מורכבת ממערכת של שרירים, רצועות, רקמות חיבור ועצמות האגן. ניתן לדמות אותה לערסל או משטח תמיכה שעליו נשענים אברי האגן: הרחם, הנרתיק, שלפוחית השתן וחלק ממערכת העיכול התחתונה. דרך רצפת האגן עוברים גם פתחי הנרתיק, השופכה ופי הטבעת, ולכן יש לה תפקיד מרכזי גם בתמיכה באיברים וגם בשליטה על הסוגרים.

מהי צניחת אברי אגן

רצפת האגן פועלת כמערכת אחת משולבת. כאשר התמיכה שלה נחלשת או כאשר תפקוד השרירים והרקמות נפגע, עלולות להופיע בעיות שונות, ובהן צניחת רחם, צניחת דפנות הנרתיק, צניחת שלפוחית השתן או צניחת רקטום.

צניחת אברי אגן היא מצב שבו אחד מאברי האגן, ולעיתים כמה מהם יחד, יורדים ממקומם הטבעי לכיוון פתח הנרתיק. לרוב מדובר בצניחה של שלפוחית השתן, הרחם או דפנות הנרתיק, ובנשים שעברו כריתת רחם ייתכן גם צניחה של כיפת הנרתיק. במקרים מתקדמים יותר, האיבר הצונח עשוי לבלוט מחוץ לפתח הנרתיק ולהופיע כבליטה בין הרגליים.

גורמים לצניחת אברי אגן

ישנם גורמים רבים שיכולים להחליש את רצפת האגן ואת רקמות התמיכה שלה, ובכך להוביל לצניחת איברים. בין הגורמים המרכזיים ניתן למנות הריונות ולידות, בעיקר לידות מרובות, לידות ממושכות, לידת עוברים גדולים או לידות מכשירניות כמו ואקום או מלקחיים. גורמים נוספים הם הרמת משאות כבדים, מאמץ גופני ממושך, שיעול כרוני, עצירות ממושכת, גיל, שינויים הורמונליים, עודף משקל, ניתוחים או טראומה באזור האגן, וכן נטייה גנטית ואיכות רקמות החיבור.

תסמינים וסימנים

• אי־נוחות, לחץ, מלאות או כובד בנרתיק.
• תחושה של ״משהו שיורד״ או בליטה ממשית מפתח הנרתיק.
• קושי בישיבה, שפשוף של הרקמה הצונחת ולעיתים דימום מקומי במצבים מתקדמים.
• הפרעות במתן שתן: דליפת שתן, קושי בריקון השלפוחית או צורך להחזיר את הבליטה פנימה כדי להתרוקן.
• קושי ביציאה או צורך בסיוע ידני דרך הנרתיק כדי להשלים התרוקנות, בצניחה של הדופן האחורית.
• דלקות חוזרות בדרכי השתן, זיהומים, הפרעה בניקוז השתן מהכליות ופגיעה בתפקוד הכלייתי במקרים חמורים.
• כאבים בגב התחתון, קושי בקיום יחסי מין או ירידה בהנאה מהם.

הטיפול השמרני בצניחת אברי אגן

לאחר שיחה רפואית מקיפה, בדיקה גופנית והערכה של מידת ההפרעה לתפקוד היומיומי ולאיכות החיים, ניתן להתאים תוכנית טיפול אישית. חשוב לדעת שצניחת אברי אגן אינה מחייבת ניתוח בכל מקרה. כאשר מדובר בצניחה קלה או כאשר התסמינים אינם משמעותיים, ניתן להתחיל בטיפול שמרני, הכולל בין היתר פיזיותרפיה לרצפת האגן או התאמת תומכן נרתיקי, פאסרי.

פיזיותרפיה לרצפת אגן: טיפול המתמקד בחיזוק, אימון ושיפור השליטה בשרירי רצפת האגן והסוגרים. הטיפול יכול להתבצע באופן פרטני או במסגרת קבוצתית, בהתאם לצורך ולהמלצת המטפלת.

תומכן נרתיקי (Pessary): אביזר רפואי עשוי סיליקון, המגיע בצורות ובגדלים שונים, לרוב כטבעת או קובייה. התומכן מוחדר לנרתיק ותפקידו לתמוך באיברים שצנחו ולהפחית את תחושת הכובד והבליטה. התאמה נכונה של התומכן חשובה מאוד להצלחת הטיפול ולנוחות המטופלת. יש צורך במעקב תקופתי, בדרך כלל אחת ל־10–12 שבועות, לצורך הוצאה, ניקוי, בדיקת מצב הנרתיק והחזרת התומכן. חלק מהנשים לומדות להוציא ולהכניס את התומכן בעצמן, ואחרות מגיעות למרפאה אחת לכמה חודשים לצורך טיפול ומעקב.

מידע כללי על ניתוח לתיקון צניחת אברי האגן

ניתוח לתיקון צניחת אברי אגן נשקל כאשר הטיפולים השמרניים אינם מביאים להקלה מספקת, או כאשר הצניחה מתקדמת ופוגעת באופן משמעותי בשגרת החיים. לעיתים, כאשר איבר אחד צונח, קיימת גם חולשה באזורים נוספים של רצפת האגן, ולכן לפני החלטה על ניתוח חשוב לבצע הערכה מלאה של כל המדורים באגן.

מרבית הניתוחים לתיקון צניחת אברי אגן מתבצעים בגישה נרתיקית, ללא פתיחת בטן וללא חתכים חיצוניים. עם זאת, במקרים מסוימים ניתן לבצע את הניתוח בגישה בטנית או לפרוסקופית. סוג ההרדמה והגישה הניתוחית נקבעים לפי סוג הצניחה, מצבה הרפואי של המטופלת והטיפול המתאים ביותר עבורה. כאשר קיימת בעיה נוספת הדורשת טיפול, למשל בשחלות או באיברים סמוכים, ייתכן שיהיה צורך בגישה משולבת.

הניתוחים הנפוצים בגישה נרתיקית כוללים תיקון של דפנות הנרתיק, הרמת שלפוחית השתן, תיקון בלט רקטלי, קיבוע או כריתת רחם, וכן קיבוע של כיפת הנרתיק במטופלות לאחר כריתת רחם. היתרון בגישה הנרתיקית הוא שלרוב אין צורך בחתך בטני, ההחלמה מהירה יחסית, ולעיתים ניתן לבצע את הפעולה גם בהרדמה אזורית. בנוסף, שיעור הסיבוכים בדרך כלל נמוך יותר בהשוואה לניתוחים בטניים פתוחים.

בשנים האחרונות נעשה שימוש במקרים מסוימים גם בשתלים או רשתות לתיקון צניחת אברי אגן. מטרתם של שתלים אלו היא לחזק את התמיכה המקומית ולהפחית את הסיכון לחזרת הצניחה. יחד עם זאת, שימוש ברשת מחייב שיקול דעת והתאמה קפדנית, משום שלרשתות עלולים להיות סיבוכים ייחודיים, כגון חשיפה של הרשת לנרתיק, כאבים, זיהום, דימום או פגיעה באיברים סמוכים.

ניתוחים בגישה בטנית לתיקון צניחת רחם או צניחת כיפת הנרתיק כוללים לעיתים שימוש ברשת המחברת את הרחם או כיפת הנרתיק לאזור יציב באגן, סמוך לרצועות עמוד השדרה. ניתוח זה, הנקרא Sacrocolpopexy, נחשב לבעל שיעורי הצלחה גבוהים, אך כרוך בהתערבות ניתוחית משמעותית יותר בהשוואה לחלק מהניתוחים הווגינליים, ולכן נבחר רק כאשר הוא מתאים למטופלת ולממצאים.

הכנה לפעולה

לפני ניתוח לתיקון צניחת אברי אגן יש לבצע הערכה רפואית מקדימה. מאחר שרוב הניתוחים נעשים בהרדמה כללית או אזורית, נדרשות לרוב בדיקות כלליות כמו בדיקות דם, בדיקות שתן, אק״ג ולעיתים צילום חזה. בהתאם לממצאים ולתלונות המטופלת, ייתכן צורך בבדיקות נוספות, כגון בדיקה אורודינמית להערכת דליפת שתן, אולטרסאונד אגן קטן, אולטרסאונד כליות ודרכי שתן או בדיקות נוספות לפי שיקול רפואי. לפני הניתוח יש להקפיד על צום בהתאם להנחיות שיינתנו מראש.

מהלך הניתוח וההחלמה

משך הניתוח משתנה לפי סוג התיקון הנדרש, אך בממוצע הוא נמשך כשעה וחצי. ברוב המקרים מדובר בניתוח שאינו מצריך פתיחת בטן או חתך גדול, ולכן תקופת ההתאוששות לרוב קצרה יחסית. בסיום הניתוח ייתכן שיושאר טמפון נרתיקי וקטטר בשלפוחית השתן, כדי לאפשר לאזור להחלים בצורה מסודרת. בדרך כלל הם מוצאים לאחר כיממה.

השחרור מבית החולים מתבצע לרוב לאחר יום עד יומיים, בהתאם למצב המטופלת ולמהלך ההחלמה. החזרה לשגרה מתרחשת בהדרגה, בדרך כלל בתוך מספר ימים עד שבועיים, אך יש להקפיד על מספר מגבלות חשובות: הימנעות מהרמת משאות כבדים במשך כשמונה שבועות, הימנעות מקיום יחסי מין למשך כשישה עד שמונה שבועות, והימנעות מפעילות גופנית מאומצת עד לקבלת אישור רפואי. לאחר ניתוחי רצפת אגן ייתכנו כאבים או אי־נוחות בנרתיק, בעיקר בתחילת החזרה ליחסי מין, אך ברוב המקרים התחושה משתפרת בהדרגה. בתקופת ההחלמה חשוב במיוחד להימנע מעצירות.

תופעות לוואי וסיכונים

לאחר ניתוח לתיקון צניחת אברי אגן ייתכנו תופעות לוואי קלות וחולפות, כמו הפרשה נרתיקית, דימום קל, כאב מקומי, תחושת אי־נוחות, דחיפות במתן שתן או קושי זמני בריקון השלפוחית. לעיתים מופיעים כאבים בקיום יחסי מין בתקופה שלאחר הניתוח, אך אצל רוב הנשים התופעה משתפרת בהדרגה, בדומה לתהליך ההחלמה לאחר לידה או פעולה נרתיקית.

סיבוכים משמעותיים הם נדירים, אך כמו בכל ניתוח הם אפשריים. בין הסיבוכים האפשריים ניתן למנות דימום, זיהום, פגיעה בשלפוחית השתן, פגיעה במעי, פגיעה בשופכנים, תסחיף דם או פגיעה עצבית באזור האגן שעלולה לגרום לכאב ממושך. מדובר בסיבוכים שאינם שכיחים, במיוחד כאשר הניתוח מבוצע לאחר הערכה מתאימה ובטכניקה נכונה.

קיימת גם אפשרות לצניחה חוזרת בעתיד, ולעיתים במצב כזה יידרש טיפול נוסף או ניתוח חוזר. עם השנים השתפרו מאוד טכניקות הטיפול בצניחת אברי אגן, וההתאמה האישית של סוג הניתוח מאפשרת להפחית את הסיכון לחזרה ולשפר את סיכויי ההצלחה לאורך זמן.

אם את חשה תחושת כובד, בליטה או אי־נוחות באזור הנרתיק, אינך צריכה להתרגל לכך. צניחת אברי אגן היא בעיה נפוצה עם אפשרויות טיפול רבות, ושיחה מוקדמת עם מומחית יכולה לחסוך סבל ולשפר משמעותית את איכות החיים.

המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי. לאבחון ולטיפול יש לפנות לרופאה מטפלת.